החלטה בתיק רע"א 23/05

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת דותן) מיום 2.12.04 בבר"ע 2570/04, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת וינברג-נוטוביץ') מיום 21.6.04 בבש"א 1527/04.

ב.        (1)    החל משנת 1976 ניהלו המשיבים חשבון בנק עסקי אצל המבקש. בשנת 1994 שיעבדו המשיבים את ביתם למבקש בתמורה להלוואות שונות אשר ניתנו על ידיו מעת לעת. בתחילת שנת 2001 או בסמוך לכך, העמיד המבקש את כל ההלוואות שניתנו על ידיו למשיבים לפירעון מיידי והחל בהליכים למימוש ביתם הממושכן.

           (2)    ביום 9.4.02 הגישו המשיבים לבית משפט השלום בראשון לציון תביעה כנגד המבקש בה עתרו לסעד הצהרתי לפיו אינם חייבים למבקש כספים, שכן לטענתם, יתרת החובה שבחשבונם אינה נכונה. לחילופין, ביקשו מבית המשפט כי יותר להם לקזז את כל סכומי הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממעשי המבקש ומחדליו כנגד יתרת החובה שבחשבונם. כן נתבקש בית המשפט להורות למבקש לבטל את השעבוד על ביתם.

           (3)    בתגובה לכתב התביעה הגיש המבקש בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, שכן שלילת תוקפו של שטר משכון נתונה לבית המשפט המחוזי בלבד. לאחר דין ודברים הודיעו המשיבים על מחיקת הסעד שעניינו ביטול שטר המשכנתא.

           (4)    ביום 21.3.04 הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום בראשון לציון (בש"א 1527/04) בה עתר למחיקת סעיפים ספציפיים מכתב התביעה המתוקן בטענת חוסר רלבנטיות, וכן שב ועתר לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות עילותיה. לחילופין, עתר המבקש לדחיית התביעה על הסף או להעברתה לבית המשפט המחוזי מחמת חוסר סמכות עניינית, אם יקבע בית המשפט כי סעיף 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח -1958 חל על תביעת המשיבים.

           (5)    ביום 21.6.04 התקבלה החלטתו של בית משפט השלום, שקבע כי הוראת סעיף 4 לחוק חלה על עילות תביעתם של המשיבים, ולפיכך כי לא תישמע טענת ההתיישנות מפי המבקש. באשר לעתירה החילופית קבע בית משפט השלום כי כתב התביעה נמצא בסמכותו העניינית, שכן לאחר מחיקת הסעד לביטול המשכנתא, נותרו בכתב התביעה המתוקן סעדים המתייחסים אך לנכונות יתרת החובה בחשבון המשיבים.

           (6)    בית משפט השלום קבע, כי אינו מוסמך לדון בסעיפי כתב התביעה העוסקים בטענות באשר לאי תקפותו של שטר משכנתא,  ואשר על כן הורה למשיבים להודיע האם עומדים הם על השארת הסעיפים בכתב התביעה העוסקים בכך. ביחס ליתר סעיפי כתב התביעה לא נעתר בית משפט השלום לבקשה למחיקתם.

           (7)    המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי החליט להעניק רשות ערעור ולדון בטענות הבקשה לגופן.

           (8)    א. בית המשפט המחוזי קבע, כי סעיפי כתב התביעה העוסקים בנסיבות חתימתו של שטר המשכנתא אינם בסמכותו של בית משפט השלום. בנוגע ליתר סעיפי כתב התביעה, קבע בית המשפט כי יש להשאירם על כנם. בנוסף, קבע כי עילות כתב התביעה לא התיישנו, וחילק את עילות המשיבים לארבעה ראשים: חיובי ריבית מופרזים בניגוד להבטחות שהובטחו על ידי המבקש עם פתיחת החשבון, חיובי ריבית גבוהים עקב הפרת המוסכם בנוגע לתקרת מסגרת האשראי, חיובי ריבית מופרזים, ופעולות וחיובים בחשבון שנעשו ללא הרשאה.

                   ב. בית המשפט חזר על ההלכה שנקבעה בע"א 776/80 ISRAEL BRITISH BANK נ' עזבון ויליאמס, פ"ד לח (3) 645, לפיה מרוץ ההתיישנות בגין תביעה להחזר חוב עובר ושב יחל עם מועד הדרישה. עם זאת, ציין בית המשפט כי בע"א מוסקוביץ' ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל ואח', פ"ד מח (3) 455 נקבע, כי בתביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו ללקוח עקב הפעלת לחץ מצד הבנק על לקוח לפתוח תכניות חיסכון, יחל מרוץ ההתיישנות החל ממועד השקעת הכספים בפועל.

                   ג. עוד קבע בית המשפט, כי העילות בכתב התביעה הקשורות בדרך ניהולו של החשבון, דהיינו, פעולות שנעשו ללא הרשאה, אי העמדת מסגרת אשראי על פי המוסכם וחיובי ריבית מופרזים, לא התיישנו אף אם נוצרו למעלה משבע שנים מעת מועד הגשת כתב התביעה, שכן מרוץ ההתיישנות מתחיל לגביהן עם דרישה.  

                   ד. בנוגע להתניית שירות בשירות קבע בית המשפט המחוזי כי יש להחיל את הילכת מוסקוביץ' בכפוף להלכה שנפסקה בע"א 65005/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג (1) 577, לפיה יחל מרוץ ההתיישנות במועד בו "פסקו התנאים שהעניקו לבנק את היתרון הכלכלי העדיף"; ומשמצא כי תכנית החיסכון מומשה פחות משבע שנים עובר למועד הגשת התביעה, קבע כי אף בנוגע להתניית שירות בשירות לא התיישנה תביעת המשיבים, ולכן ייתר את הצורך לדון בהוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות.

           (9)    א. בבקשה הנוכחית נטען על ידי המבקש, בין השאר, כי יש להתחיל במרוץ התיישנותן של עילות כתב התביעה החל מיום היווצרותן; אין זה ראוי לדרוש מן הבנק לשמור עד אין קץ מסמכים רבים של כל חשבון וחשבון.

                   ב. עוד נטען, כי דחיית טענת ההתיישנות עלולה להוות תקדים מסוכן כנגד בנקים, אשר יאפשר לחייבים להתגונן בפני ביצועו של שטר משכנתא על ידי הגשת תביעות סרק, שבגדרן יתבקשו הבנקים להמציא מסמכים ישנים שאינם ברשותם, וכן עלול היעדרו של מחסור ההתיישנות לייקר את עלות השירותים הבנקאיים.

                   ג. נטען גם, כי בית המשפט המחוזי קבע ללא כל ביסוס ראייתי כי לחץ המבקש על המשיבים לנהל בחשבונם תכנית חיסכון הסתיים עם מימושה של התכנית. ממצא עובדתי זה הוליך את בית המשפט המחוזי למסקנה כי לא התיישנה תביעת המשיבים בכל הקשור להתניית שירות בשירות.

           (10)   א. בתשובה נטען, בין השאר, כי אין מקום להתערבות בגלגולו השלישי של ההליך, למעט במקרים בעלי חשיבות ציבורית וחוקתית החורגים מגדר עניינם של הצדדים, על אחת כמה וכמה במקום בו בקשת רשות ערעור עוסקת בהחלטת ביניים.

                   ב. עוד נטען על ידי המשיבים כי כל מגמתו של המבקש להתישם ולהלאותם על ידי הגשת בקשות והליכי סרק, זאת כדי לממש בהקדם האפשרי את בית המגורים של המשיבים ללא בירור התובענה לגופה. בנוגע להתיישנות, מעבר לאשר נפסק בערכאות הקודמות, נטען כי אין הגשתה של תביעה נפרדת בגין גובה החוב לבית משפט השלום שוללת את החלתו של סעיף 4 לחוק ההתיישנות. עוד נטען בהקשר זה, כי על המבקש חלות חובות נאמנות כלפי המשיבים המשפיעות על מידת השקידה  שעליהם לנהוג בגילוי העובדות המקימות את העילות.

ג.        (1)    לאחר עיון, חזור ועיין, במכלול המסמכים המרובים שבהתדיינות בתיק והתלבטות לא מעטה, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להעתר לבקשה. הנימוקים לכך, ראשיתם בעניין שבסדר דין. אכן, המדובר בהחלטת ביניים של בית משפט השלום שאושרה, אף כי לא מכל נימוקיה, בבית המשפט המחוזי. בכגון דא, אף אם המדובר בנושא שכשלעצמו אינו מבוטל מבחינה משפטית, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי צריך להיעשות במשורה רבה. דיון בו - ולוא בחלק מענייניו - בבית משפט זה יהא בחינת הפיכת הפירמידה על פיה, וזאת כאשר לעת פסק דין בבית משפט השלום יתבררו ויוכרעו המחלוקות במלואן, ויהיו נתונות לערעור בבית המשפט המחוזי ולבקשת רשות ערעור בבית משפט זה; ראו רע"א 7095/97 מנורה נ' עזרא (לא פורסם) (הנשיא ברק); רע"א 2121/05 לזמי נ' שקולניק (לא פורסם); ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד, ס' 185 בעמ' 180.

           (2)    לעיצומם של דברים, אם ניתן לאחוז את השור בקרניו, מחלוקת הצדדים נטושה במהות סביב מימוש דירת המשיבים על פי משכנתא נוכח חוב נטען מצד המבקש, ובהליך נגדי, תביעה לסעד הצהרתי כי החוב הנטען אינו קיים נוכח התנהגות המבקש כלפי המשיבים בפעילותו הבנקאית בחשבונם. לאחר הליכים שונים בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, המצב כיום הוא שטענת התיישנות נדחתה ובית המשפט המחוזי לא נדרש להכרעת בית משפט השלום כי ההליך שבפניו מאפשר טענת קיזוז כלפי החוב המגולם במשכנתא, ולכן חלה הוראת "ניטרול הקיזוז" שבסעיף 4 לחוק ההתישנות, תשי"ח-1958. לפרשנות סעיף זה, ראו בין השאר ע"א 654/99 בר-שירה נ' מעונות ובניין, פ"ד נ"ז(5)1 (השופטת נאור), וכן רע"א 8059/03 שיכון ופיתוח נ' דיור לעולה (טרם פורסמה).